זכיינות הנה מקרה פרטי של עצמאות. אנו נוהגים לקרוא לה "עצמאות מוגבלת". אין אמנם הגבלה כלכלית, מסחרית, בהעסקת עובדים, בפיטורי עובדים, או בכל רובריקה אחרת בניהול עסק עצמאי. ההגבלה היא בעיקר הגבלה של שם (Name/Brand). בעוד שבעסק עצמאי – אתה צריך להביא מותג, לרשום אותו, להדפיס על שלט חוצות, לפרסם אותו וכד', בזכיינות אינך משתמש בשם שלך וגם לא בשם מומצא אחר, אלא בדיוק בשם של החנות של הרשת שאתה מייצג: מגה ספורט, באג, ארומה, סטימצקי, ועוד רבות אחרות. ההסדר נראה לצופה מן הצד כמו סניף של הרשת, אך למעשה מדובר בעסק עצמאי לחלוטין, שסביר כי פעם היה עצמאי מלא. בעליו ביקש להיות מוכר כזכיין על מנת להגדיל את הסיכוי שהרווחים יורחבו. אחרי הכל, כאשר אדם רואה שלט של מגה ספורט או ארומה, הוא ייכנס מיד ולא ישאל את עצמו האם לנסות משהו חדש שהוא לא מכיר.
חשוב לציין כי על אף שמדובר בניהול עסק לכל דבר ועניין, יש שכירים שמתאימים לזכיינות. אם השכיר הוא בעל אופי פיקודי או ניהולי, שחקן שחמט ואסטרטג טוב שיודע לזהות מצבים לטובת קבוצה או ארגון, ובפרט – אם השכיר הזה גם עסק בעברו במקצוע שקשור לתחום הזכיינות, יש לו פוטנציאל להצליח כזכיין. גם עובד שלא התעניין בניהול,
