
"זכיינות הינה
רכישה של זכות
להקמה של סניף משלכם
כחלק מרשת מוכרת
הפועלת כבר בשוק"
עדי אביחו חאמי - זכינות ישראל
זכיינות הנה מקרה פרטי של עצמאות. אנו נוהגים לקרוא לה "עצמאות מוגבלת". אין אמנם הגבלה כלכלית, מסחרית, בהעסקת עובדים, בפיטורי עובדים, או בכל רובריקה אחרת בניהול עסק עצמאי. ההגבלה היא בעיקר הגבלה של שם (Name/Brand). בעוד שבעסק עצמאי – אתה צריך להביא מותג, לרשום אותו, להדפיס על שלט חוצות, לפרסם אותו וכד', בזכיינות אינך משתמש בשם שלך וגם לא בשם מומצא אחר, אלא בדיוק בשם של החנות של הרשת שאתה מייצג: מגה ספורט, באג, ארומה, סטימצקי, ועוד רבות אחרות. ההסדר נראה לצופה מן הצד כמו סניף של הרשת, אך למעשה מדובר בעסק עצמאי לחלוטין, שסביר כי פעם היה עצמאי מלא. בעליו ביקש להיות מוכר כזכיין על מנת להגדיל את הסיכוי שהרווחים יורחבו. אחרי הכל, כאשר אדם רואה שלט של מגה ספורט או ארומה, הוא ייכנס מיד ולא ישאל את עצמו האם לנסות משהו חדש שהוא לא מכיר.
חשוב לציין כי על אף שמדובר בניהול עסק לכל דבר ועניין, יש שכירים שמתאימים לזכיינות. אם השכיר הוא בעל אופי פיקודי או ניהולי, שחקן שחמט ואסטרטג טוב שיודע לזהות מצבים לטובת קבוצה או ארגון, ובפרט – אם השכיר הזה גם עסק בעברו במקצוע שקשור לתחום הזכיינות, יש לו פוטנציאל להצליח כזכיין. גם עובד שלא התעניין בניהול,
אך כן צבר ניסיון אדיר בתחום, ועבד כמוכרן בחנות טכנולוגיה, מחשבים, מסעדות, מזון מהיר, בגדים והנעלה עשרות בשנים יכול להצליח כזכיין בתחום אותו הוא מבקש לנהל.
זכיינות היא למעשה להיות "עם" ואולי רק להרגיש "בלי": בלי שם משלך שמעיד אל עצמאות מלאה של העסק. אנו מוצאים ששני קהלי היעד שלא יתאימו כנראה לזכיינות יהיו הבאים: עובדים שכירים ללא קשר מקצועי לתחום שהם מבקשים לעסוק בו, ועצמאיים שכבר מנהלים עסקים עצמאיים עשרות בשנים ופיתחו תלות בשם משלהם עבור העסק, עליו הם לא מוכנים לוותר. לעומתם, עצמאיים שכן מעוניינים בפשרה הזו הם קהל היעד המתאים ביותר לעבוד כזכיינים, גם משום שבפועל יש להם ניסיון מעשי בניהול החנות, גם כי יש להם רכוש שקשור לחנות: מלאי זמין, וגם משום שהנכונות לוותר על שמם, ולהציב את שם הרשת בחנות – לא רק שלא תגרע מהם, אלא רק תוסיף להם, בשל קהל היעד שרק ילך ויתגבר מיום ליום עקב השינוי.